מילות השיר

שקט, שקט, בני נחרישה! 
כאן צומחים קברים, 
השונאים אותם נטעו 
פה מעברים. 
אל פונאר דרכים יובילו, 
דרך אין לחזור, 
לבלי שוב הלך לו אבא 
ועמו האור. 
שקט, בני לי, מטמוני לי, 
אל נבכה בכאב! 
כי בין כה וכה בכיינו 
לא יבין אויב, 
גם הים גבולות וחוף לו, 
גם הכלא סייג וסוף לו - 
ענותנו זאת 
היא בלי גבולות, 
היא בלי גבולות. 

תור אביב בא אל ארצך, 
לנו סתיו אבל 
אור גדול בכל זרוע, 
וסביבנו ליל. 
כבר הסתיו יזהיב צמרת, 
המכאוב יגבר, 
שכולה האם נשארת: 
בנה הוא בפונאר. 
מי הוויליה הנכבלת 
כבר ישאו דכיים, 
זועפים קרעי הקרח 
נישאים לים 
תמוגר חשכת ימינו, 
אור גדול יזרח עלינו, 
בוא, פרש, עלה! 
בנך קורא, 
בנך קורא. 

שקט, שקט, אל בסער, 
מבועי הלב! 
עד אשר חומות תפולנה, 
נאלם בכאב. 
אל נא, בני לי, אל תצחק נא! 
לא עת צחוק עכשיו: 
צר הפך את אביבנו 
לעלה בסתיו 
אט ייפך נא המבוע: 
שקט, בן רחום! 
עם הדרור ישוב גם אבא 
נומה, נומה, נום. 
וכמו ויליה המשוחררת, 
כאילן עוטה צמרת, 
עוד תזכה לאור 
בבוא הדרור, 
בבוא הדרור.